UX (re)view

(חלק שני מתוך 2)
בחלקו הראשון של מאמר זה הדגמתי מספר תרחישים המצדיקים פגיעה ביעילות המערכת כדי לשרת את המשתמשים.
בחלק זה  אציג עוד מספר מקרים בהם נכון לייצר ממשק יעיל פחות – אך טוב יותר -
ואציע מספר קווים מנחים ליצירת ממשק איכותי.

אסתטיקה במקום יעילות ?

אסתטיקה והחוויה:

אסתטיקה לשמה לא הופכת ממשק לאפקטיבי, אבל אסתטיקה יוצרת חוויה של ממשק אפקטיבי. במספר מחקרים הראו שתפיסת מערכות כ"נוחות לשימוש" מושפעת מאוד מהרושם הראשוני שמשאירה המערכת. ההתרשמות ראשונית נקבעת כהרף עין. ע"פ מחקר אחד – תוך פחות מחצי שנייה. מחקר אחר הראה שלא משנה מהו הרושם הראשוני – משתמשים נוטים לשמר אותו לאורך זמן, גם לאחר עבודה ממושכת עם המערכת.
ממשק אסתטי, שנתפס כממשק נוח, יגדיל את שביעות הרצון של המשתמשים, גם אם בפועל אין לו יתרונות אמיתיים על פני השימוש בממשק סתמי או מכוער.

אסתטי = אמין

ממשק אסתטי מסיע ליצירת אמון במערכת, ולהגדלת הנכונות של המשתמש לעשות שימוש במערכת לאורך זמן. באינטרנט, משמעות החוויה האסתטית היא הגדלת הסיכוי שמשתמש מזדמן יקדיש עוד כמה שניות קריטיות לסקירת האתר, לפני שהוא נוטש אותו באמצעות הכפתור הקטלני ביותר שעומד לרשותו – "back".

דוגמה יפה לנושא זה, על דרך השלילה, ניתן למצוא באתר "מגורים".

האתר מציע שירות שימושי, אבל שורה של טעויות בממשק פוגעות בסיכוי שמשתמשים יגלו את הפוטנציאל הטמון בו.
הרושם הראשוני שיוצר האתר הוא של מערכת לא מקצועית.
הסיכוי של האתר להתאושש ממשבר האמון הראשוני שהוא יוצר – נמוכה.

Immersion ("חוויה מציפה" ? )

החוויה האסתטית לא מוגבלת רק לתצוגה. שימוש מושכל בצליל כמשוב על פעולות או במוזיקת אוירה ברקע, עשויים לתרום לחוויית השימוש במערכת. תמיד יהיה מחיר כלשהו בזמן טעינה או בפגיעה בביצועי המערכת, אבל עבור מערכות שמבקשות ליצור "חוויה", המחיר מוצדק.

ישנם אתרים הבוחרים להציג את האתר במסך מלא, ללא תפריטי הניווט, סרגל הכתובות, ושאר תפריטי הדפדפן. הבחירה הזו פוגעת ללא ספק ביכולתו של המשתמש להגיע לפונקציות של הדפדפן, אך היא תורמת, בשילוב של צליל ותנועה, ל"חוויה הטוטאלית", שפונה לכל החושים, במינימום הפרעות חיצוניות.
דוגמה טובה לאתר שכזה הוא אתר VEmb.

 האתר יוצר חוויה מיוחדת ורב-ערוצית. ע"י שילוב של תצוגה במסך מלא, עיצוב גראפי, פס קול ואנימציה. זה אולי לא הכי אפקטיבי מנקודת המבט של "get in, get it, get out", אבל מאוד אפקטיבי ככלי ליצירת חוויה ומיצוב.

מיצוב – כשחשוב להיתפס כחדשני או יצירתי

הצדקה נוספת לפגיעה ביעילות הממשק היא הרצון למצב את המערכת כ"חדשנית" או "יצירתית". אתייחס לנושא זה בקצרה, מכיוון שהמטרה איננה לשרת את המשתמש אלא את המערכת בלבד, אך אציין מספר סיבות מרכזיות שעשויות להצדיק ההשקעה במיצוב על חשבון יעילות:
- ייחוד כערך:
ממשק "מיוחד" עשוי לדרוש יותר מאמץ הבנה מהמשתמש, אבל מעביר מסר.
כפי שאמר מרשל מקלוהן – "המדיום הוא המסר". אי אפשר לנסות למכור למשתמשים ערכי מיצוב כגון "חדשנות ויצירתית" באמצעות ממשק שנראה כמו עוד מערכת שיצאה מתוך תבנית משומשת.

- זכירות המוצר
:ככול שמערכת "מיוחדת" יותר, היא משאירה חותם משמעותי יותר על חווית המשתמש. ממשק מיוחד מגדיל את הסיכוי שהמשתמש יזכור את המערכת ואף יספר עליה למכריו, מה שמסייע לסעיף הבא -

- יצירת buzz תקשורתי:
מי שם לב לעוד אתר "תקין" ? אבל אתר שמתנהג אחרת, שמחייב את המשתמשים למאמץ, שמעצבן, משעשע, מבלבל או מרגש – זה כבר משהו שאפשר לכתוב עליו.

סיכום:

"שמישות" של מערכות מידע נגזרת ממדדים רבים. ארבעת מדי השמישות המרכזיים הם:
יעילות תהליכי העבודה (Efficiency), התועלת למשתמש (Effectiveness), קלות הלימוד של המערכת (Learnability) ושביעות הרצון של המשתמשים (Satisfaction).
לא פעם, במטרה לשפר את שביעות הרצון של המשתמשים, נכון לפגוע במדדי השמישות האחרים.
לפעמים ניתן להסוות את הפגיעה ברמת החוויה (תחושת יעילות על חשבון יעילות אמיתית, לדוגמה) ולעיתים ניתן להציע ערך מוסף ("החוויה") שיצדיק את הפגיעה ביעילות.

מאמר שפורסם לאחרונה ע"י חברת המחקר forrester עסק בעיצוב ממשק במטרה לענות על הצרכים האמיתיים של המשתמשים (שאינם זהים בהכרח לסיבות בשלם הגיעו לאתר)
החוקרים כינו גישה זו Emotional experiences deign. בשורה התחתונה של מחקר זה הוצגו שלוש המלצות עיקריות:
1. ספק מענה לצרכים האמיתיים של המשמשים: לא מה שהם מחפשים. לא מה שהם מבקשים – מה שהם צריכים באמת.
2. ממשק עם "אישיות": חווית השימוש במערכת צריכה להיות דומה לקבלת שירות דרך כל ערוץ אחר. ממשק מערכות מידע לא צריך להרגיש "סטרילי", אלא לייצג נאמנה את הערכים שהמותג מבקש לשדר, כגון יצירתיות, אמינות, אכפתיות, אקסקלוסיביות וכו’.
3. שימוש במדיה מגוונת: אפקטיביות באמצעות חוויה שפונה לכל החושים.

שורה תחתונה:

ממשק טוב מחייב הבנה של המשתמשים. לפעמים העיקר הוא היעילות. לפעמים החוויה.
תמיד הכי קל למשתמש לעבוד עם ממשק סטנדארטי, אבל לעיתים נכון לאלץ את המשתמשים "לשלם" בקצת מאמץ,
בשביל לקבל מערכת שבסופו של דבר תגדיל את שביעות הרצון שלהם.

ריכוז קישורים רלוונטיים:
• החלק הראשון של מאמר זה
• Aesthetics and Apparent Usability
• אמיר דותן, על שימושיות ואסטטיקה
• מראות ליד מעליות – האגדה האורבאנית
• Good Visual Aesthetics Equals Good Web Accessibility (PDF)
Designing for Trust •
Emotional experiences deign •
Evaluating Web Usability from the User’s Perspective •

תגיות: פרות קדושות

כתובת טרקבק | RSS תגובות